.

שלושים דקות |ארבע שעות|יומיים

שלושים דקות
אחרי שהגענו לחתונה של איתי, היינו כבר שיכורים כולם.
צ'ייסר וודקה ועוד אחד, ו-וודקה רדבול לריקודים, ו-וודקה אוכמניות לעיכול,ויש ויסקי 15 מה לא נשתה?! ובירה בין לבין כדי לא להתייבש. 18 אמרנו? אה 15. טוב תביא תביא, בלי קרח מה אני קוקסינל?! ארק?ארררק..חייבים ארק. ועוד אחד. ועוד אחד אחר.
חתונה של חבר, מוכרחים להיות שמח. ובאמת היה שמח!
אני חייב לציין שגם עם איך שכל הערב הזה נגמר זו הייתה אחת החתונות הכיפיות שהייתי בהם-
מצאנו בקלות, האוכל היה מעולה, הרב לא דיבר יותר מדי, ולא היה סרט חתונה מטרחן.כולם שמחו, כולם שרו, כולם רקדו, גם במזרחית וגם בטראנסים,"אנרגיות טובות" כמו שאומרים.כולם שתו,ולא קיפחו אף משקה, כולם התחילו עם החברות והדודות ובאיזשהו שלב גם עם האימא של הכלה. אפילו הוצאתי מספר טלפון, נראה לי שזו הייתה מאחת החברות של הכלה. וכולם נהגו הביתה.

לא אני, הפעם. ואני מדגיש הפעם כי המלאך גבריאל אני לא.
רק שבוע לפני נהגתי בחזרה ממסיבה, שיכור ברמה כזו ששרתי בקולי קולות את כל הדיסקים של שב"ק ס' כל הדרך הביתה, כולל החלקים של נימי.
איכשהו המנהג הזה של משתכרים, שותים כוס מים לפני שעוזבים את הבר ואוכלים משולש פיצה בדך לאוטו,והיי אני שולט ברכב כמו שומאכר ויכול להטיס 15F כמו חלוץ (לא כולל המכה בכנף), השתרשה אצלנו חזק בחבר'ה. הרי הגעתי הביתה, לא קרה שום דבר בדרך, ומשטרה? כולם כבר הרי יודעים איך לנסוע מהדרכים שאין בהם ניידת…מדי פעם מישהו היה מציע את רעיון המונית-
"אבל מה נוציא עוד 50 שקל?" (מחירה של כוס אחת במועדון ו/או החנייה+ הדלק)
"ומה אם אני ירצה לזרום עם מישהי הביתה?" (אף אחת אף פעם לא זורמת)
"ואם אני ירצה ללכת מוקדם" (אז אתה סתם אומו).
– איכשהו הרעיון הזה תמיד היה נופל.
אבל דווקא הפעם הייתי אחראי. השארתי את האוטו במשרד, ונסעתי עם חבר.
ידעתי שאני הולך לשתות כמו חמור (פעם חשבתם מאיפה הגיע הביטוי הזה?!כאילו כמה חמור לעזאזל כבר שותה?) ושלא כדאי שאנהג אחרי; הרי זה רחוק, וכביש החוף מלא שוטרים ואין מצב שאני יעבור בדיקה אחרי חתונה. תאונה? לא אופציה בכלל. אז זהו, שכן.

ארבע שעות
אחרי שאיתי שבר את הכוס אני שברתי עמוד חשמל. וכמה ענפים של עץ. ואת האוטו.
חשבתי שזה בסדר לקחת את האוטו מהמשרד ולנסוע הביתה, נסיעה של חמש דקות גג. והחתונה הסתיימה כבר מזמן, וגם אכלתי הרבה אז האלכוהול בטח נספג.
ובעיקר ובאמת, באמת באמת, שפשוט הרגשתי בסדר, הרגשתי שאני יכול לנהוג, הרגשתי שאני בשליטה.
אבל זהו. שאתם מבינים, ואני בטוח שזו לא פעם ראשונה שאתם שומעים את זה, אבל האלכוהול מלבד שהוא משכר, הוא גם משקר. הוא מתעתע, הוא גורם לך לחשוב שאתה בשליטה, ושאתה בסדר, ושהכול יהיה בסדר ושאתה נהג אש! נסיעה קצרה… כולה חמש דקות.

אני לא באמת זוכר מה קרה. עד היום אני לא יודע אם אני עוד מדחיק או שפשוט נרדמתי.
אבל אני כן זוכר בום גדול. אני זכור שחור בעיניים וטעם של חול בפה וריח של שרוף (משהו שקשור לכריות אוויר מסתבר). אני זוכר את עצמי מתעורר בתוך אוטו מרוסק, מרוח על עץ מצד אחד ועמוד חשמל על הרצפה מהצד השני. אני לא זוכר את עצמי יוצא מהאוטו השבור אבל זוכר איך עמדתי מחוצה לו, מנסה לירוק את כל החול והאבק מהפה וממלמל לעצמי "קוסאמק…איזה פדיחות" (בשלב הזה עוד חשבתי שסתם דפקתי את האוטו בקטנה..).
ואז דם, מכוניות עוצרות,אמבולנס,ניידת,שאלות ותחקורים,תחבושות ו"ינשופים", הורים מודאגים, בית חולים, צלקות. בלגאן. הרבה בלגאן.

אגב "לשתות כמו חמור". פתאום הביטוי נשמע קצת יותר הגיוני לא..?

יומיים
אחרי התאונה כבר ישבתי במשרד ושמעתי צעקות מלקוח.
"איך זה עוד לא מוכן?"… למה זה לא עובד"….למה לא תקנתם את ההערות ששלחתי לפני שעה?"
זה לא שהתרגשתי מזה יותר מדי גם לפני, בסה"כ אחת מדרישות התפקיד האינטגראליות של תקציבאי במשרד פרסום היא היכולת לספוג קיטונות זעם מלקוחות (ששנייה לפני קיללו את האימא של הבוס שלהם על צעקות שהם חטפו, אבל זה לטקסט אחר) ועדיין לשמור על איפוק, נימוס ויכולת ליקוק גבוהה ככל האפשר. ובכל זאת, העובדה שלפני קצת יותר מארבעים כמעט סיימתי את תפקידי כתקציבאי וכישות קיימת בעולם בכלל די תרמה נאמר למידת הקבלה שלי למצב בפרספקטיבה טיפה אחרת.
אני רוצה להאמין שתמיד ידעתי להעריך את החיים ואת מה שחשוב בהם, אבל אני גם די בטוח ש"החוויה" הזו של התאונה, חיזקה וחידדה לי את העקרונות האלה בדיוק.
בכל מקרה, העדפתי לחזור לשגרה כמה שיותר מהר. לא לחשוב יותר מדי על מה שקרה ולא לנתח איך ומה ולמה. להגיד תודה, ולהמשיך. להגיד תודה ולנסות להעביר את מה שאני הבנתי (או כאמור התחדד לי) הלאה.
עוד קצת כאב לי, וכל החבלות עוד היו די מגעילות. אבל זה היה נראה לי עדיף מלשבת בבית ולספר, בבושה רבה, מה קרה לכל מי שיבוא לבקר, וכמה אידיוט הייתי, ואיך כמעט איבדתי את החיים על כלום. על הכי כלום, כמו שאומרים.

אני מנסה לחשוב במה הטקסט הזה יתרום לקוראיו?
אז מעבר לעובדה שהוא יכול לתרום להם חיים, משהו שהוא אולי קצת OVER RATED אבל בסה"כ יכול להיות לא כזה רע לפעמים, אני חושב ומקווה שהוא יגרום להם להבין כמה החיים קצרים ונזילים, כמה מזל הוא אלמנט אקראי וחמקמק. כמה כמו שאני יושב פה עכשיו ומקליד על המחשב, כל האיברים שלי במקום ומתפקדים ואני נושם ברוך השם, יכולתי לשכב איפשהו מתחת לאדמה או גרוע מזה באיזה בית-חולים או בית-סוהר.
אז אל תסמכו על המזל שלכם, אל תסמכו על הניסיון שלכם בכביש ועל זה שלכם זה אף פעם לא קרה או שאתם לא מכירים מישהו שזה קרה לו .אלכוהול זה כייף גדול, אבל אסור בשום כמות,סיכוי או כל רמת סיכון לערבב אותו עם נהיגה. תשאירו את האוטו וקחו מונית/תפסו טרמפ/תישארו לישון איפשהו. בחייאת תישנו על ספסל אם צריך ובואו לקחת את האוטו מחר.
כסף, הורים כועסים,חוסר נוחות, או כל דבר אחר–האם אחד מאלה שווים יותר מהחיים שלכם ?
ואם כל זה לא מספיק משכנע. שלילה לשנתיים זה מבאס לאללה….תאמינו לי.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s