.

“Let’s hug it out, bitch"

הציטוט שבכותרת שייך ל"ארי גולד" , אחת הדמויות הטובות ביותר שנוצרו אי פעם בטלוויזיה. הדמות נוצרה במסגרת תוכנית הטלוויזיה המעולה "הפמלייה".
בשבועות האחרונים אני צופה , בפעם השנייה יש לציין, בסדרה. נגה ,שתחייה, פספסה את הסידרה בזמן ששודרה במקור ובעקבות בצורת קשה של תוכן טלוויוזני שפקדה אותנו, החלטנו שזו הזדמנות טובה להשלים את הפער הזה. בעקבות העקבות, החלטתי שזו הזדמנות טובה לא פחות להתנסות בכתיבת ביקורת.
אז באיחור של שש שנים, וכחצי שנה לפני יציאת הסרט, הנה טור הביקורת שלי על הסדרה-

ראשית, ככותב ביקורת לא מנוסה (ונון קונפורמיסט! :P) אני אתחיל דווקא בסיכום- אני חולה על הסדרה הזו! אני חושב שזו אחת מסדרות הטלוויזיה הכיפיות והמשעשעות ביותר שנוצרו EVERRRR.
אני לא מנסה ובטח שאי אפשר להשוות את ה"פמלייה" ליצירות מופת בנות זמנה כמו ה"סמוייה" או ה"סופרנוס". מדובר פה בליגות אחרות לחלוטין.
אבל גם אם שמים אותה ליד סדרות קלילות  יותר מהעשור הראשון של שנות ה2000 דוגמת "קליפורנקיישן", "העשב של השכן" או אפילו קומדיות בהגדרה כמו "איך פגשתי את אמא" ו"שני גברים וחצי"  – "הפמלייה" עדיין משאירה אבק <כוכבים> לכולם. ומכל הבחינות. היא סוחפת יותר, מצחיקה יותר,מדוברת ומסקרנת הרבה יותר וללא שום צל ספק – נוצצת יותר. גולשי IMDB דרך אגב, יחלקו עליי..
אז איך הצליחו מעללי חייו הזוהרים של וינסנט צ'ייס והזוהרים פחות ,לרוב, של חבריו לסחוף את הצופים האמריקאים לשמונה עונות מוצלחות מאוד וסרט עתידי <שלדעתי הולך להיות שובר קופות היסטרי>?
בוא ננסה להבין.

הסיפור מאחורי הסדרה "הפמלייה" ,בקצרה, הוא סיפורם של כוכב הקולנוע העולה וינסנט צ'ייס וחבריו (הפמלייה..) אריק (E) המשמש גם כמנהל של וינס, טרטל (המכונה בביתנו גם צבי) וג'וני דרמה אחיו הגדול של וינס ושחקן בעצמו (לכאורה) בעודם מנסים לשרוד ולהצליח בהוליווד ובתעשיית הסרטים. דמות נוספת, דומיננטית ומרכזית לא פחות  בסדרה היא דמותו של ארי גולד הסוכן (בעיתון היו מוסיפים "גס הרוח אך המלא כוונות טובות") של וינס.
סוד הקסם וההצלחה של הסדרה מתחלק לדעתי , בלי שום קשר לצבא, לשלושה חלקים –

1. חלום! – ה"פמלייה" (כמו גם מסודרים המקומית שנוצרה בהשראתה) מוכרת לצופים את החלום האולטימטיבי וסגנון החיים האידיאלי. מי מאיתנו לא היה רוצה להיות כוכב עשיר וחתיך , מוקף בחורות, מכוניות, מסעדות מסיבות ,עוד קצת בחורות וים של כסף. וכל זה כשהחברים הכי טובים שלך איתך כל הזמן . מי? בדיוק…"הפמלייה" משדרת כייף, המון כייף. וזו בדיוק גם התחושה שעוברת אלינו הצופים בזמן השידור.

2. התסריט של הסדרה כתוב מעולה והקצב שלה מהיר וצעיר וחד.  כמעט ואין בסדרה דיאלוגים ארוכים או סצנות דרמטיות וכבדות. להפך, הרבה מאוד מהאירועים המרכזיים שמניעים את העלילה בכלל קורים מחוץ לעינו של הצופה ומסופרים רק בדיעבד או בדרך זו או אחרת על ידי הדמויות. כך לדוגמה, הצופה לא רואה את סצינת הפרידה של אריק וסלואן בסוף העונה השלישית ומגלה על זה בתחילת העונה הרביעית כשבדרך אגב אחד החברים אומר משהו בנושא לאריק, ככל הנראה באמצעות עוד איזה הערה עוקצנית.

3. האיפיון של הדמויות בסדרה מדוייק מגוון, והכי חשוב – נתון להזדהות הצופים.
לכל הדמויות המרכזיות יש תפקיד ברור וידוע בחבורה. ולמרות שאנחנו יודעים שהבדיחה תמיד תהיה על דרמה ושוינס בוודאות ישיג את הבחורה בכל זאת, בכל פעם שזה קורה, זה לא מרגיש מאולץ או כפוי תסריטאית, להפך, זה מרגיש טבעי ו"במקום".
מבחינת ההזדהות – זה נכון שרוב הצופים לא היו או יהיו כוכב קולנוע כמו וינס ו/וא זכו להיות חבר של אחד, אבל אני כן בטוח שלפחות 90% מהצופים הגברים אמרו לעצמם שגם הם, כמו וינס, היו דואגים לחבר'ה שלהם (ל- homies מה שנקרא) אם היו מצליחים כמוהו, ומה שבטוח זה שכולם היו רוצים להיות כמוהו…!
בהקשר הזה דווקא וינס הוא כמובן היוצא דופן, כי רגעים ו/או חברים כמו ההוא שלא מצליח לזיין (היי טרטל) ו/או זה שתמיד צוחקים עליו (אהלן ג'וני דרמה) יש והיו לכולנו. מה שמוביל אותי לנקודה האחרונה בביקורת הראשונה שאני כותב אי פעם —

מי היא הדמות הראשית בסדרה?
לשאלה הזו שאלה שנשאלה הרבה מאוד פעמים, התשובה הברורה לכאורה היא וינס – כוכב הקולנוע החתיך שמפלס את דרכו להצלחה ובדרך זוכה לשלל בחורות, כסף ועוד.
אבל התבוננות טיפה יותר מעמיקה מביאה למסקנה הפשוטה כי הדמות הראשית, הפרוטגוניסט מה שנקרא בעגה המקצועית הוא E. שלב ההוכחות הוא קל-
-קווי העלילה של E משמעותיים הרבה יותר, הוא עובר שינויים והתפתחויות בעוד וינס למעט קצת טלטלות בעונה ה-7 נשאר לאורך כל הסדרה דגם גנרי של כוכב קולנוע חתיך ואהוב על ידי הנשים.
-כפי שהוזכר וינס הוא כוכב, הוא דמות להערצה ומושא לחלום אבל הוא רחוק מלהיות "אמיתי". עם E לעומת זאת, יכול הצופה למצוא המון קווים של הזדהות. בין אם זה בהצלחות/אכזבות בתחום הזוגיות, בניסיון שלו להיות חבר טוב לאחרים או בשאיפה והנסיונות שלו לעבוד קשה ולהצליח בגדול בקריירה בזכות עצמו.
– כשצופים בסדרה בפעם השנייה ניתן לשים לב גם כי E מקבל בפועל הרבה יותר זמן מסך לבד מאשר וינס מקבל. וזו ככל הנראה הגושפנקא הסופית לנושא.

לסיכום, וכפי שאמרתי בהתחלה- אני חולה על הסדרה הזו! אני חושב שזו אחת מסדרות הטלוויזיה הכיפיות והמשעשעות ביותר שנוצרו EVERRRR.
ואם בטעות עוד לא צפיתם…רוצו לראות. תכף ייצא הסרט ואתם צריכים לבוא מוכנים :P

1

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא ““Let’s hug it out, bitch"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s