.

טיפת מזל

רוב החיים שלי אני מרגיש בר-מזל.
תקראו לי אופטימי, תקראו לי שמח בחלקי, תקראו את הפוסט הזה עד הסוף תעשו טובה.
אבל באמת אם להיות רציני אני חושב שאין לי על מה להתלונן. מכל הבחינות.
אבל הגרלות, בהגרלות אני פחות מוצלח.ועובדה היא שרק פעם אחת בלבד בחיי זכיתי בהגרלה.

זה היה ב1993. אני הייתי ילד בכיתה ג' ומייקל ג'קסון היה מלך הפופ הבלתי מעורער. ב"ידיעות אחרונות" ערכו מין מבצע מוזר שבו צריך להתקשר בכל יום ולתת את מספר הברקוד של העיתון היומי ואת מספר הברקוד של בקבוק קולה על מנת להכנס להגרלה.
עכשיו עיתון היה בבית, אבל קוקה קולה לא (לא בריא וזה…)אז במשך שבועות, הייתי אוסף עיתונים ובקבוקי קולה מכל השכנים ברחוב ומפחי זבל בשכונה (סיפור אמיתי). אני אפילו זוכר טיול משפתי לסחנה (גן השלושה) ואת עצמי רץ ברחבי הפארק ומבקש בקבוקים ריקים ועיתונים ממשפחות שאני בכלל לא מכיר :O
בסוף זה עבד. לא יודע איך זה קרה אבל זכיתי בשלושה כרטיסים להופעה שהייתה בזמנו אחת הפופולאריות ביותר בעולם!

איך שמחתי! כמו ילד :)) עד שהבנתי/נזכרתי שמייקל ג'קסון אולי אוהב ילדים בכיתה ב' (לכאורה) אבל אני לא ממש אוהב אותו… פשוט רציתי לזכות :) בסופו של דבר כרטיס אחד הבאתי לאחותי (סביר להניח בלחץ ההורים) ועוד שנייים מכרתי לחברות שלה. לא זוכר באיזה מחיר אבל זה בטח היה נראה לי אז המון בכל מקרה. 
וזהו, מאז…שממה ושיממון. אולי זו מין נקמה של אלת המזל על החוצפה שלי לזכות בשלושה כרטיסים כל כך מבוקשים, ואז להתבאס על זה. אבל אני לא חושב שמאז 1992 זכיתי ולו בהגרלה אחת בודדת שבה השתתפתי. והשתתפתי. מספיק  לראות את הניסיון היום-יומי שלי (בשנה האחרונה+) לזכות במצלמת גופרו כדי להבין שמדובר פה בחובב הגרלות/זכיות מושבע.
ולמה לא ת'כלס? היחס של עלות/תועלת בדברים האלה הוא בד"כ שווה סה"כ. כולה ממלאים כמה פרטים פשוטים, ואפשר לזכות בפרס מגניב. הSPAM, כבר כלול במחיר.

בהגרלות בתשלום, לוטו יעני,  הסיפור הוא כבר טיפה שונה. במקרה הזה העלות היא אמנם כספית (כל אחד לפי ראות עיניו) והתועלת מן הסתם שווה וגבוהה בהרבה, אבל מעבר לכרטיס הגרלה הדבר האמיתי שאנחנו קונים כשאנחנו שולחים כרטיס לוטו הוא חלום. וזה חלום נהדר. ומפורט ואפילו הייתי אומר מחושב.
הרי גם אתם, אני בטוח דמיינתם את עצמכם זוכים בפרס הגדול והתחלתם בפינטוז-
"אוקיי, אז קודם כל דואג להורים, ברור. קודם כל להורים. קונה להם בית חדש עם בריכה ,שולח אותם לטיול מסביב לעולם. מה שבא להם. ואז שאר המשפחה, מיליון לכל אחד, אה ובית ברור שגם בית. 
עוזב את העבודה, כאילו מה זה עוזב?! פשוט לא מגיע לשם עוד פעם, שיישרף הלוח שעם עם התמונות! שוכר מטוס ונוסעים כל החבר'ה לתאילנד"  
ואם לא דמיינתם את עצמכם במשפטים זהים לאלה, בטוח שמעתם אותם מקרוב. מכאן בד"כ זה ממשיך לפן הרציונאלי-
"תראה, בן אדם חייב שתהיה לו תעסוקה. אי אפשר כל היום לא לעשות כלום. אז הייתי עובד, אבל במה שבא לי, ופעמיים בשבוע לא יותר. גג יומיים וחצי".
לקינוח, תמיד יגיעו גם המשפטים המשותפים לכולם הבאים-
"תראה לא חצי, אבל אני אתרום סכום יפה" ו -"אני לא חושב שאני אשתנה, אני אשאר אותו בן אדם". המהדרין (גברים במקרה הזה) לא ישאירו את החלום יתום מפנטזיית ה"לקנות את הקבוצת כדוגל של העיר שלי".

ולדעתי, בשבילי, כל הפנזטיות האלה שוות בהחלט את השתי דולר או עשרים שקל שעולה הטופס. כי למשך יומיים, או שלושה או שבוע אתה, לפחות בראש, כבר מיליונר.אתה מפליג בספינת הפאר שלך עם כל החברים, בזמן שהמשפחה כולה מסתדרת בבית החדש שלהם עם הבריכה, נטול דאגות מלבד למי לתרום ומה עשתה הקבוצה שלך השבת. אחלה חלום.
שווה הרבה יותר מכרטיסים למייקל ג'קסון. זה בטוח.

 111_wa

 

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s