.

חי בסרט

השבוע ישבתי עם חבר במסעדה. בעודנו מחכים לאוכל שיגיע, שמתי לב  ל"סצינה" מוכרת ומעניינת כאחד שהתרחשה על הבר-
בצד אחד של הבר ישב גבר לבוש בחליפה. כנראה עובד בסביבה והגיע לשתות משהו אחרי יום קשה (או שלא).
בצד השני של הבר ישבו שתי בחורות צעירות (אני אף פעם לא טוב בלנחש את הגיל אבל אני מניח שהיו בסביבות איזור הגיל שלו).
קשה היה לא לשים לב מהצד לחילופי המבטים בין הגבר לאחת הבחורות. הם בבירור בחנו אחד את השנייה מספר פעמים ולאחר שחיוך של הגבר אל עבר הבחורה נענה בצחקוק חינני של שתי הבנות לא היה ספק כי הוא עבר את המבחן הראשוני ורשאי לגשת, במידה ויש לו אומץ.
לא היה לו. 
במקום זה,הוא החליט להיעזר בברמן כשליח. את המשך העלילה אני מניח כמובן מסדר הפעולות כפי שאני ראיתי אותן מהשולחן, אבל קשה היה לטעות. בקיצור הוא קרא לברמן, הצביע לכיוון הבנות ולאחר מכן הברמן הגיש משקה רק לאחת מהן (טעות אסטרטגית קשה…) והצביע בחזרה על הבחור.
לא שמתי לב להמשך, מאחר והאוכל הגיע, וסליחה אם אני משאיר אתכם במתח, אבל זה לא באמת רלוונטי. ההקשר של הסיפור הזה, כפי שמשתמע מהכותרת, הוא שהבחור הזה חי בסרט!

הכוונה היא חלילה לא לצחוק עליו או לדבר על איזה פחדן הוא יצא (הבחורה מחייכת אלייך עשר דקות…תיגש).
וגם לא על "טיב ה"מהלך" שעשה (אני ממש מקווה שהצליח לו).
אבל כן על מקור המהלך הזה והוא, רבותי דרבותי- מהסרטים.
הרי הרעיון הזה של לשלוח משקה לבחורה עם הברמן לא הבריק במוחו של הבחור משום מקום. כמו גם הצעת הנישואים הרומנטית וה"מקורית" כשפרחים מפוזרים על הרצפה <שעשו בערך 40% מהגברים בעולם> , או הקטע שנשים עושות מלחמת כריות בתחתונים. אפילו החרם ההטא שעשו על הילד המעצבן ביסודי או הפעם הזו שברחתי מהבית (לחמש שעות שלמות) כי רבתי עם ההורים לא היו חשיבה עצמאית (במקור) של אף אחד.
כל הדוגמאות הנ"ל ובאופן כללי הרבה מאוד מהפעולות שאנחנו מבצעים בחיים שלנו, וזו סתם תיאוריה שלי כמובן, הם חיקוי ישיר של דברים שאנחנו רואים בסרטים (ובסדרות, זה אותו דבר). ורק מאחר ואמא שלי קוראת את הבלוג מדי פעם (היחידה שקוראת..?) אני לא ארחיב בנושא הפורנו, אבל האפקט הוא זהה ואת המסקנות תסיקו לבד.

פעם, ככל הנראה, זה היה הפוך, התכנים שבסרטים/סדרות היו חיקוי (גם אם לפעמים מוקצן) של תרחישים מהחיים כפי שהכותבים ראו ודמיינו אותם.
לכל הפחות האפקט היה פחות משפיע. הרי הכל היה ראשוני יותר. הכמות של התכנים הוויזואליים* והחשיפה של אנשים אליהם הייתה מועטת, אבל עם הזמן הנפחים עלו ואיתם "החזרה" של סצנות מוכרות, ואלה הפכו לאט לאט לסטנדרט או הצגה של החיים עצמם כפי שאנשים תופסים אותם.
אין שום דבר חריג או לא תקין בתופעה הזו, זה הגיוני ואני מניח שגם בעבר ספרים היוו דוגמה/השראה/רעיונות לאנשים כיצד יש,צריך או אפשר לנהוג. אבל האנשים מטבעם הם ויזאולים יותר (אני חושב/כך זכור לי) ולכן ההשפעה של התכנים המוסרטים בהקשר זה חזקה הרבה יותר.
אותי בכל מקרה זה תמיד מצחיק ומעניין לראות מהצד איך כל מיני מעשים או אפילו מחוות שאנשים מבצעים הם באופן ברור "העתקה" של משהו שנראה על המסך. זה אפילו  עוד יותר מעניין כשאני שם לב לכאלה לגבי עצמי.
"הוכחה" אחרונה לתיאוריה, היא העובדה שרגעים דוגמת אלה שהצגתי בפסקה השנייה נחשבו לרגעים מרגשים,מפתיעים ומקוריים בקולנוע/טלויוזיה של פעם. לעומת היום שסצנות דומות ייחשבו לקלישאתיות וצפויות ודווקא פעולות מפתיעות וחריגות של הדמויות, מאחר והן כאלה – חדשות ולא מוכורות, ייגרמו לצופה להתרגשות והנאה גדולים בהרבה.

נסו לשים לב לתופעה, לגבי הסביבה ועצמכם…ועד אז – צפייה נעימה ;))

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s